בספרו זה, לקט של שלוש מסות נרחבות ושני מאמרים, מעמיד דן מירון, חוקר הספרויות היהודיות העברית והיידית, נדבך משלים ומסכם בבניין מחקר בן שישים שנה. בניין זה נעשה במהלך המחצית השנייה של המאה הקודמת למרכז הדיון הפרשני והביקורתי ביצירתו הדו-לשונית של שלום יעקב אברמוביץ (הידוע יותר בשם גיבורו הדברן מנדלה מוכר ספרים), גדול הסופרים היהודים במאה הי"ט.
בחלקו המוקדם, שנפתח בספר האנגלי הנוסע המחופש (A Traveler Disguised, 1973), הפנה מירון את הרמזור אל עצם התחפושת האמנותית המורכבת, אשר לה הזדקק סופר יהודי שהיה שותף לתנועת ההשכלה היהודית בניסיונו לדבר כבן עם אל פשוטי עם, ואל נפלאות השיח המנלדאי שטבע את חותמו בהתפתחותן ובהתבגרותן האמנותית של שתי הספרויות היהודיות במסען מעידן ההשכלה לעידן הלאומיות היהודית.
בספר הנוכחי, שכותרתו הנוסע ללא תחפושת (A Traveler Undisguised) מעידה על מגמה היפוכית, מופנית תשומת הלב המחקרית מן האמנות המימטית של אברמוביץ אל ההגות והאידיאולוגיה שחייבו את פיתוחה הייחודי של אמנות זו; שהרי מנדלה, המספר האמנותי לפי תומו כביכול, היה גם הוגה דעות מקורי ואפילו פוליטיקאי ערמומי, שקידם בדרכו שלו את החדרת הנאורות האוניברסלית לחיים היהודיים המסורתיים במזרח אירופה, ללא התכחשות כלשהי לשורשיהם הלאומיים הפרטיקולריים. הנוסע המחופש והנוסע ללא תחפושת הם כשני העמודים שעליהם תלוי גשר מחקרי הנטוי על פני נהר רחב; נהרה של תקופה פורייה בהתפתחות החקר של הספרות היהודית החדשה.
