אנרי דה רנייה כותב על הדברים הנחשבים לבוטים ביותר באלגנטיות שאין דומה לה. בשולי מהפכה צרפתית, שנדמה כי הדיה רחוקים מאוד, אנשים צעירים חיים אהבה חופשית, מתנסים בכל ההרכבים האפשריים, למן חילופי זוגות חסרי עכבות ועד אהבת נשים המעודנת והמוצנעת. אנרי דה רנייה יכול להיחשב ליורש רחוק של הסופרים הפרועים בני המאה השמונה עשרה. הוא "המציא מחדש" את האהבה שאינה נפרדת מן ההומור ובעיקר מן ההתענגות שבהתעלסות. כיצד לחמוק מן ההמולה של ההיסטוריה, מחרדותיה של התקופה אם לא בכניעה מתונה לדרכיה המעטירות של התשוקה?