עוד מילדות הייתה קלובר ברוקס קצת מוזרה. כשהמורה שלה מת לפתע באמצע הקראת ספר, וכל ילדי הגן ברחו בצרחות, קלובר ישבה לצידו והחזיקה את ידו. מאז היא מרגישה נוח יותר עם המוות מאשר עם החיים. הנטייה הזו הובילה אותה לעיסוק יוצא דופן: קלובר היא "דולת־מוות". היא יושבת בחברת הנוטים למות, מלווה אותם ומקשיבה לווידויים, לעצות ולחרטות שלהם. את מילותיהם האחרונות היא מקפידה לתעד בשלוש מחברות שעליהן היא שומרת מכל משמר. קלובר מבלה כל כך הרבה זמן בחברת המוות, שאין לה ממש חיים משלה. היא חיה לבד בדירה שירשה מסבהּ, והחברים היחידים שלה הם שכן קשיש, כלב ושני חתולים. אבל אז מגיע לבניין שכן חדש, והצעה ללוות אל מותה זקנה מלאת מרץ. משאלתה האחרונה של הזקנה שולחת את קלובר למסע בעקבות סיפור אהבה נשכח. בעודה מנסה למצוא את דרכה בטריטוריה הלא מוכרת של חברוּת ורומנטיקה, קלובר חייבת לבחון מה היא באמת רוצה בחיים, ואם יש לה מספיק אומץ כדי לצאת ולהשיג את זה.