"קוראים לי אן שרלי ואני יתומה קטנה ג'ינג'ית ורבת תושייה. לפני זה הייתי בילבי והייתי יתומה קטנה ג'ינג'ית רבת תושייה עם נטיות עברייניות. בעצם לא הייתי לגמרי יתומה. חיכיתי שאבא שלי הפיראט יבוא לקחת אותי, ולכן לא היה אכפת לי אם מישהו אחר אוהב אותי או לא. אחר כך הפסקתי להיות בילבי והתחלתי להיות אן שרלי האסופית שעושה שטויות ושואלת שאלות אבל לא שמה פס על החוק עד הסוף. זה קרה כשהבנתי שאף אחד לא יבוא לחפש אותי. זה הגביר את העניין שלי באהבה.”
 
ספק ממואר מאויר ספק נובלה גראפית ספק כתב חידה, אחת שחושבת את עצמה של מיקי זר מהלך בתווך שבין בדיה של זיכרון לזיכרון של בדיה, משוטט בין סוגות באותה נזילות שבה הדמויות עוברות מזיכרון לחלום להרהור. יש בו תמונות אבל אין בו הרבה שיחות, ועיקר הדיבור הוא דיאלוג פנימי של אדם הנאבק לחשוב. החומרים הם חומרי המציאות: גבר ואישה, אמא ואבא ודוד ואחים ואחיות ובת ובן. אבל הכלים הם כלי החלום ולכן החשיבה היא מאבק, התמודדות עם חומרי גלם מתנגדים שהם גם מכשולים לחשיבה. מתוך המאבק הזה נרקם סיפור על משפחה וקשרים, על יופי, על אהבה ועל אובדן.