אבי גנור מתמודד בעבודתו עם מורכבות היחסים בין תמונה ומציאות, צילום ומטאפורה, בזמן, מולו ובתוכו, לתיאור חוויית חיים של היות אדם בעולם.
הספר אלגברה של צילום הוא מבוא אישי לצילום, הנסמך על דימויים ורשמים שנותרו לאורך השנים כעקבות של פעולה ושל מבני מציאות שהמצלמה יוצרת ־ מהקמרה אובסקורה של ימי–הביניים ועד למכונות–חיים כסמרטפון, אינסטגרם, זיהוי פנים ברחוב וקולונוסקופיה.
על מה הספר?
על חיכוך חיובי בין מושגים, ועל כישורי ההוראה של הצילום; על הסמנטיקה של הדימוי החזותי והיחסים בין דימוי וטקסט; על "אמת" ועל הפערים בין התופעה לבין הדבר כשהוא לעצמו; על המצלמה כטקסט מדעי וכמכונה, שבכוחה לדוג פיסה קטנה של זמן אל–אישי וא–היסטורי; על תביעתו של היחיד לאוטונומיה, ותלותו בהקשר החברתי–היסטורי; על ריגוש אישי בנוף מסונתז של אדם–מכונה; על גבוה ונמוך ככלים המגרדים את פני השטח, פוצעים אותו ומייצרים בו סדקים; על השטח שמפעיל את האירוע, בעוד הצילום מפעיל את הזמן; על הכפירה באור בתנאים של ערפל ובהירוּת; על צילום מוזמן ועל צילום בנסיבות פוליטיות; על טכנולוגיה מתיישנת שמשחררת את האובייקט מחוקי הסחורה; על טראומה ללא תקנה; על העדינות שנעלמה ועל היצירה כהתנגדות.