אני נופל על זוג ידים כאשר לא ידעתי עדין שאני חי בזוג ידים, הן עברו על פני ועל לבי. אני חושב שהלילה מתוק כמו חלב שקט. וגדול. גדול בהרבה מחיי. אמא: היו אלה ידיך והלילה גם יחד. לכן אהבה אותי אותה חשכה. אינני זוכר אבל זה בכל זאת אתי. במה שאני קים יותר, בשכוח, שם הידים והלילה. לפעמים, כשראשי תלוי על האדמה וכבר אין לי כח והעולם ריק, מדי פעם, השכחה עוד עולה אל הלב. ואני כורע ברך לנשים מעל ידיך. אני יורד ואת מחביאה את פני; ואני קטן; וידיך גדולות; והלילה בא שוב, בא שוב. אני נח מהיותי גבר, נח מהיותי גבר.