באירופה של ראשית העת החדשה נתפס שחור העור כנחות. כך נתפסו גם הטורקי/מוסלמי והיהודי. עדויות לכך מצויות בכתבי בכירי המלומדים (הומניסטים), ממניחי המסד של תרבות המערב, ראש וראשון בהם דזידריוס ארסמוס מרוטרדם (1536-1466), נסיך ההומניסטים.
 
ספר זה מראה כי מלומדים אלה, ובמיוחד ארסמוס, לא רק שיקפו את רוח התקופה בנדון זה אלא גם הפיצו והעמיקו בקרב קוראיהם רעיונות של מדרג דתי, אנושי ואתנולוגי. היום היינו מגדירים זאת כגזענות. הגדיל לעשות ארסמוס שעבורו אירופה האידיאלית היתה אירופה ללא יהודים. לכך התנגד המלומד הגרמני פילושמי יוהנס רויכלין (1522-1455), שתפס את נוכחותם של היהודים באירופה, את שפתם וספריהם, כתרומה שלא תסולא בפז להוכחת האמת הנוצרית.