מרד האדם נגד תפלות קיומו – נגד המוות, הרצח, אי־הצדק והעדר־התבונה; זעקתו לאושר ונסיונותיו הבלתי־נלאים למרוד בגורל ובאלוהים ולכונן בעולם מלכות שכולה טוב; העפלותיו ונפילותיו – נבחנים על ידי אלבר קאמי במחשבה משוחררת מכל דפוס של שיגרה, ביושר אינטלקטואלי שאינו יודע פשרות ובעצמת רוחו של אמן יחיד ומיוחד.
 
בספר רב־ההשראה האדם המורד, על מצבו המוסרי, החברתי והפוליטי של האדם המודרני מנתח אלבר קאמי את התחנות העיקריות של רוח המרד, מאז המהפכה הצרפתית ועד למהפכה הרוסית, מן המרקיז דה סאד ועד לסוריאליסטים, ובדרכו אין הוא פוסח על האנרכיסטים והניהיליסטים, על מרכס ועל ניטשה.