בשידור זה נדרשנו לסוגיות רציניות בשאלות של צדק מזמנים היסטורים מורכבים (האם יש זמנים היסטורים שאינם מורכבים?), האם יכול המוסר להיות פרטיקולרי, וכיצד יש לנקוט בכלל עמדה, כאשר עומד בתווך אדם על צומת דרכי הנתיבות והנסיבות. בשידור זה, בעזרתו של חברנו היקר ד"ר דניס שרביט, דיברנו על האינטלקטואל הדגול, הסופר זוכה פרס הנובל ואיש שמעולם לא היסה את מבטו – אלבר קאמי וספר מאמריו "רשימות אלג'יריות". ספר המאמרים התפרסם ב-1958, בלבה של מלחמת העצמאות של אלג'יריה, כאשר מצד אחד הכוח הצבאי הצרפתי הקולוניאלי שלא מוכן לוותר על פיסה מאדמת אלג'יריה, ומנגד תנועת ההתקוממות האלג'יראית- הFLN החזית לשחרור לאומי שהיתה אחראית לפיגועי טרור באזורי ההתיישבות הצרפתים באלג'יר.
קאמי, כבן למתיישבים צרפתים באלג'יריה, גוזר על עצמו שתיקה בעניין המלחמה. אביו אמנם נהרג בילדותו, (בקרבות מלחמת העולם הראשונה, והותיר את קאמי לגדול בעוני), אך אמו ומשפחתו נותרו לחיות בערים האלגי'ריות המותקפות בטרור. פליטת פה אחת של קאמי טורפת את הקלפים ומביאה אותו לידי פרסום הרשימות. היה זה כאשר נסע לשוודיה לקבל את פרס הנובל לספרות, ובהרצאה מקומית שנתן, סטודנט אלג'ירי ששאל שאלה מהקהל, גינה את עמדותיו של קאמי, והמשיך להתריס ולהתלהם, עד שלבסוף ענה לו קאמי "אני מאמין בצדק. אך הגנתי על אמי קודמת לצדק." בזאת לא התכוון לכך שמשפט זה יהפוך לאחד מציטוטיו הידועים.