זמן בורטיגו הוא אסופת שיריה השמינית של יערה בן־דוד, מן המשוררות האיכותיות והמוערכות בשירה העברית כיום. הספר מאגד קצוות זמן שונים מכאן ומשם, דוגמת שירי מסע אל נופי דרום אמריקה על סף מגפה הממשמשת ובאה. המשוררת מקרבת מקומות רחוקים בעולם מתוך קשב אמפתי למצב האנושי והזדהות עם האחֵר. זהו מעין מסע נפשי במרווח שבין יש פועם ואַיִן, חלום ושבר קשה, כאב ונחמה, והוא חורג מן האישי אל הקולקטיבי, במיוחד בפרק שירי המסע בארמניה ובפרק בעקבות השבעה באוקטובר.
 
מתוך עמדה של התבוננות משתהה ונוקבת, אוספת אליה יערה בן־דוד את ריבוי פניו של היש ומטביעה בו את חותמה הייחודי בלשון פיגורטיבית נפלאה, מקורית ומרובדת.