חרסים' נלקט מתוך הארכיון של אבות ישורון שמסר בשעתו למכון "גנזים". קטעי שירים, פתקים, מכתבים ומחשבות מן השנים 1932–1991, כולם טיוטות שנותרו בניירותיו ולא נכנסו לספריו. יש לראות בהן חלק בלתי נפרד מגוף עבודתו. הן מאירות באור בהיר את המנגנון הנפשי שלו, ממחישות עד כמה לא היה שום חיץ בין האדם הכותב לאדם ביומיום. השירה היתה נשימה ספונטנית. היא עומדת על קצה הלשון, ויותר מכל פעולה לשונית היא פעולה של חיים, גם כאשר המוות הוא הנושא שלה.