בית בודד בפאת יער לבלות בו את שארית ימיהם הרחק משאון העיר ומהמולת הבריות – זה היה חלומם של ז'ולייט ואמיל. כשהגשימו את תוכניתם, לעת פרישה, פלש אל חייהם אורח לא־קרוא והפך את חלום הבדידות בשניים לסיוט יומיומי. תוך כדי התמודדותם של בני הזוג עם העינוי הגרוטסקי והטראגי כאחד שנכפה עליהם, נפרצים סדקים לא־צפויים בחזות ההרמונית של חייהם, חיים של אהבה ואושר וביטחון של מי שלכאורה לא חסר להם דבר מעולם.
 
הקריאה בקומדיה השחורה של אמלי נותומב מרתקת ומצחיקה אבל בתוך כך היא מעמידה את הקורא בפני ניסיון אנושי לא־פשוט, שמעורר כמה שאלות טורדות מנוחה: התשוקה להתבודד ולהתנתק מחברת בני־אדם – האם היא מוסרית? עד כמה מחויבים אנו באחריות לזולתנו? והזולת – האומנם הוא הגיהנום, ושמא הוא קורבן הראוי לרחמינו? ולבסוף, מה תוקפו של עקרון קדושת החיים?
 
חרפות וגידופים מוליך אותנו לגעת בשאלות הגדולות האלה בדרך מפתיעה – דרך של עלילה מותחת, ובייחוד דרך ההומור לגווניו השונים: חביב, נושכני, אכזרי, אבל כפוף תמיד למרותה של כתיבה סיפורית ממושמעת, תמציתית ומדויקת, שיודעת את גבולותיה.