פרנל: אלה-אלה, פליפוט, שמעתי כבר מספיק! אלמיר: את הקצב שלך אי אפשר להדביק... פרנל: עזבי אותך, עזבי, חבל אל תטרחי - / זה נימוסים מיותרים בלאו הכי. אלמיר: זה מעט הכבוד הנדרש, חמותי, / אבל מה את כל-כך ממהרת? שבי, שתי. פרנל: כל מה שפה קורה פשוט בלתי נסבל / זו לא התנהלות של בית - זה סקנדל! / אני יוצאת מפה, מאוד לא מרוצה; / דיברתי - זה נכנס לאוזן - ויצא! / פה אין כבוד לכלום, אח, איזו משפחה, / זה בית משוגעים - רק בלי שום השגחה! מחזהו החריף והביקורתי של מולייר על נוכלות במסווה של קנאות דתית הסעיר את אנשי הכנסייה בזמנו ומקומם זה 400 שנה ממסדים דתיים שונים ברחבי העולם. בשנינות וירטואוזית מגולל מולייר את סיפורה של משפחה-טובה, ששלוותה ואחדותה מופרות עם הופעתו של מאמין מדומה - טרטיף. הלה כובש את לב אבי המשפחה ומסמא את עיניו עד כדי סיכון כל היקר לו.