"דמותך בראי נפרדת ממך, ומתוך החושך שלתוכו היא נמוגה היא שבה אליך, לא מזוהה, וזה... אתה", משפט זה מתוך "חלומות של אנונימוס" ממצה את התמה הפילוסופית־הקיומית המרכזית של המחזות הפיוטיים ורוויי המתח והמסתורין מאת יוסי יזרעאלי. במהלך עשור, בין 2006 ל־2016, מעלה יזרעאלי בתיאטרון תמונע שבעה מחזות שיריים פרי עטו, המתמודדים עם טראומה מן העבר שאיננה היסטורית, אלא פצע מדמם התובע תיקון בכאן ועכשיו של ההצגה. מחזותיו של יזרעאלי הם כתב־חידה ריאליסטי־הזוי ומאתגר. הם מגלמים את החיפוש הנואש אחרי האמת האישית שמאחורי "מסכת העמדת הפנים". שבעה מחזות מקוריים וייחודיים מבחינה תוכנית וצורנית, פרי עטו של אומן במה רב־צדדי ומבריק, המבקש באמצעותם לגאול לא רק את דמויותיו וקהלו, אלא גם את התיאטרון הישראלי מניוונו.