ב-1912 אדווין סנט ג'ון אנדרו בן ה-18 גולה מאנגליה ומגיע למושבה האירופאית הראשונה באי ונקובר; ב-2020, בניו יורק, בתחילת מגיפת הקורונה, מירלה קסלר צופה במיצג אמנותי של פול ג'יימס סמית, אחיה של חברתה שנעלמה; ב-2203 הסופרת הנודעת אוליב לואלין, ילידת המושבה האנושית הראשונה שבים השלווה על הירח, שהתגוררה כל חייה ב"מושבה שתיים" שלימים הפכה ל"עיר הלילה", מבקרת בכדור הארץ לצורך קידום ספרה החדש מריינבאד, רומן המתאר מגפת שפעת דמיונית על כדור הארץ; ב-2401, ב"מושבה שלוש" על הירח, גאספרי-ז'אק רוברטס, בלש בבית מלון, פוגש את זואי אחותו הפיזיקאית, ומתנדב לסייע לה במחקרה.
 
בזמנים ובמקומות אחרים, הם כולם היו עדים לאותו רגע חסר-פשר: הבזק של חשכה, כמו עיוורון פתאומי או ליקוי חמה, תחושה של היות בתוך חלל פנימי עצום, כמו בתחנת רכבת או בקתדרלה, צלילי כינור, המולת אנשים מסביב ואז איזו אוושה מוזרה.
 
בספרה זה, השאפתני ביותר עד כה, ממשיכה אמילי סנט ג'ון מנדל לחקור את הנושאים שהעסיקו אותה בספריה הקודמים, לארוג עלילות מפותלות על נדודים, אמנות, דמיון וזיכרון ולשזור אותן בווירטואוזיות לכדי יקום המסתעף בין מרחבים, זמנים, קיומים וסיפורים.