"לאבּא אִמּא", שראה אור לראשונה במרץ 1927, הוא הקובץ הראשון של שירה לירית שפירסם אברהם שלונסקי בן ה-27 (קדם לו הספר "דווי", שראה אור ב-1924, וכלל שתי פואמות דרמטיות). בספר קטן זה, הציג שלונסקי לראשונה את סגנונו השירי החדש, זה שהגיע לימים למלוא גיבושו ב"אבני בוהו" (1934), והיה בבחינת דגם מופת לצעירים ממנו, כדוגמת אלכסנדר פן, נתן אלתרמן ולאה גולדברג.