"אומרים שהשאלה הראשונה של חולי סרטן היא 'למה אני?' מעולם לא שאלתי למה אני ולא התווכחתי. כל בני משפחתי מתו עלי בגיל צעיר, אמי אף מתה מסרטן, והנחתי שעכשיו תורי". באוקטובר 2006 אובחן דוד שליט, עיתונאי וחוקר קולנוע, כחולה לימפומה נון-הודג'קין. הוא החל לנהל יומן שבו תיעד את שלבי מחלתו, מטיפולי הכימותרפיה ועד השתלת מח עצם, את הבחילות וההקאות, התקפי הזעם, החלומות והזיות הסמים. תחושת הקץ וחוסר האונים הרחיקו את המחבר אל העבר. הוא ביקש לדעת כיצד נהגו דורות קודמים לנו מול הסרטן וידיעת המוות. חיפושיו במאגרי העיתונות, ביומני מחלה ובסרטי הקולנוע, חשפו אותו לקולם הנעדר של החולים, וגם להסתרה ולבושה שסבבו אותם. בתוך כך התעמת המחבר גם עם עברו האישי ועם זיכרון מותם של בני משפחתו. לאחר מאבק ממושך הוא מסמך אישי וחושפני, כתוב ביושר ובאומץ. זהו סיפור שאין בו "ניצחון" על הסרטן, ועם זאת הוא מציע הסתכלות אופטימית על המחלה ועל החיים בחברתה. ספריו הקודמים של דוד שליט "אולם שכולו טוב: זיכרונות הקולנוע של הישראלים" (אינסרט-פרדס, 2011) ו"מקרינים כוח: בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים" (רסלינג, 2006), זכו לשבחי הביקורת.