בספר זה מלוקטים רוב כתביו הקצרים של חוקר החסידות יוסף וייס, שחלקם התפרסמו באמצע המאה העשרים וחלקם נותרו בעזבונו עד עתה. סגנונו של וייס בכתבים המופיעים בספר ליקוטים חושף מבנה רעיוני מורכב, עשוי עליות, מבואות ומרתפים, מבנה ההולך ונחשף בפני הקורא ההולך במסדרונותיו הפתלתלים. הרבה לפני עליית קרנה של החסידות בתרבות הישראלית העכשווית, פַתָּח וייס פֶתַח להבנה עמוקה של המיסטיקה היהודית, הבנה שמתחבטת בין ההיסטורי לבין הקיומי.
 
יוסף וייס (1918־1969), יליד הונגריה, מגדולי חוקרי החסידות ותלמידו החביב של גרשם שלום, התאבק בעפר רגליו של רבי נחמן מברסלב עד סוף ימיו, רוחו עודנה שורה בין אנשי שלומי חכמת ישראל.