אלוהים, אדם, חוה והנחש – באיזו שפה הם שוחחו ביניהם בגן־עדן? האם הייתה זו העברית של התורה, או שמא היוונית של הפילוסופיה? הארמית של הצלוב או אולי הלטינית של האימפריה? הוויכוח הלשוני התמזג בתוך מאבק כולל על תולדות העמים ומאפייניהם, על האופי הלאומי ועל תכונות הנפש הייחודיות לכל עם ועם.ספר זה מתחקה אחר תפקידם של המושגים "ארי" ו"שמי" במדעי הרוח הצעירים של המאה התשע־עשרה. זוהי ארכאולוגיה אינטלקטואלית של האנטישמיות המודרנית.
אלוהים, אדם, חוה והנחש, באיזו שפה הם שוחחו ביניהם בגן־עדן?
שאלה רבת־קסם זו עמדה במוקד של מחלוקות תאולוגיות למן ראשית ימי־הביניים. האם הייתה זו העברית של התורה, או שמא היוונית של הפילוסופיה? הארמית של הצלוב או אולי הלטינית של האימפריה?השאלות העתיקות הללו התעוררו לחיים כאשר מלומדי התקופה הרומנטית נשבו בקסמיה של הסנסקריט, לשונם הקדומה של ההודים. הוויכוח הלשוני התמזג בתוך מאבק כולל על תולדות העמים ומאפייניהם, על האופי הלאומי ועל תכונות הנפש הייחודיות לכל עם ועם.
כך נוצקה ההנגדה בין ארים לשמים, הצמד הטרגי אשר ילווה את כתבי המאה התשע־עשרה.
"לשונות גן עדן" מתחקה אחר תפקידם של המושגים ארי ושמי במדעי הרוח הצעירים של המאה התשע־עשרה. זוהי ארכאולוגיה אינטלקטואלית של האנטישמיות המודרנית. ברקע תמשיך לטרוד את הקורא תהייה כללית בדבר העיסוק הלמדני בשאלת המקורות: כאשר עוסקים אנשי המדע בחקר המקורות הדתיים של האנושות, האין הם מנסחים למעשה את תפיסת העתיד שלהם?
מוריס אולנדר הוא פרופסור במחלקה להיסטוריה של התרבות בבית־הספר הגבוה למדעי החברה בפריז. "לשונות גן עדן" זכה בפרס האקדמיה הצרפתית ותורגם לעשר שפות.
