מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן/ חנה יבלונקה

118.00 ₪מחיר
מאז פרסומו, לפני שש שנים, קנה לעצמו ספרה של חנה יבלונקה מוניטין כספר המעמיק והסמכותי ביותר בכל הקשור למשפט אייכמן שהיה אירוע מעצב, אירוע מכונן תודעה. עד לכתיבתו נדמה היה כי כבר שמענו וקראנו הכל על משפט אייכמן. במידה רבה אפילו רווחה התחושה שהעיסוק במשפט מיצה את עצמו והופך לנושא שחוק ודהוי. מרחק הזמן מקיום המשפט, מקורות חדשים שנחשפו, שינוי גישות ועמדות בהיסטוריוגרפיה, לצד גישתה המחקרית הרעננה והמקורית של המחברת תרמו ליצירתו של מחקר מרתק, מחדש ובעל ערך להבנת הפרובלמטיקה של התחום המורכב והרגיש של העמדתם לדין של פושעים נאצים. בני הדור שחוו את המשפט על בשרם – לרבות כותב שורות אלה, ימצאו בספרה של יבלונקה תשובות על שאלות רבות שצצו ועלו במהלך המשפט ולאחריו. רבים מהיבטיו של המשפט, שבשעתו נראו מובנים מאליהם או חסרי משמעות, מוצגים עתה באורם המלא, לאור עיון חדש במסמכים, שיחות עם עדים, שופטים, תובעים וסניגורים, פרסומים חדשים שהופיעו מאז המשפט וספרות המחקר שנתפרסמה. יבלונקה לא פסחה על שום סוגייה ועניין הקשורים במשפט, ומתוך עמדה מאוזנת, המתבססת על התיעוד הרב, היא מציגה את המשפט בלא כחל ושרק וקובעת, בין השאר, כי משפט אייכמן לא היה משפט ראווה, כי אם משפט שהגדרתו הראויה ביותר היא משפט היסטורי, המגולל פרשה היסטורית. יבלונקה מגיעה למסקנה זו על סמך ההחלטה להרחיב את יריעת המשפט ובניית החקירה המשפטית, ובכלל זה בחירת העדים והפרישה ההיסטורית והגיאוגרפית הרחבה: למעט בלגיה ובולגריה יוצגו במשפט כל המדינות שהיו תחת כיבושה של גרמניה הנאצית על-ידי עד אחד לפחות. כמו כן יוצגו במשפט מחנות הריכוז וההשמדה, לוחמי הגטאות והפרטיזנים. גם הכרונולוגיה שעל-פיה נערך המשפט הושתתה על מרכיבים היסטוריוגרפיים, מעליית היטלר לשלטון ועד לשלהי המלחמה. המשפט גולל את סיפור השואה בהתאם לתפיסה שראשיתה בשנת 1933, עם עלייתו לשלטון של היטלר וסיומה במאי 1945, עם סיומה של מלחמת העולם השנייה באירופה. התפיסה שהשואה היא בעיקרה פרק בהיסטוריה של יהודי אירופה הייתה נר לרגלי התביעה וגם היבט זה מאשש את הגדרת המשפט כמשפט היסטורי. בספרה, תוך שחזור התגבשות כתב התביעה והתהליך הקשה והמורכב של בחירת העדים שהופיעו על בימת בית העם בירושלים, בחירת חבר השופטים שישבו על כס המשפט, הקשר עם הסנגוריה וטוויית חוטי השיקולים המשפטיים שמאחורי הקלעים, תיאור הכולל בחובו פרטים רבים שאינם ידועים, מוליכה אותנו יבלונקה בסבך המשפטי הקשה של שבילי המשפט, שבמהלכו נראתה השואה לראשונה במלוא כובדה. היא מצביעה על כך, שמאז ה' באייר תש"ח, היום שבו הוכרז על הקמת המדינה, לא היה בתולדותיה אירוע כה מלכד. המשפט היה לחוויה לאומית מעצבת, ניסח מחדש את הצורך הקיומי במדינת ישראל כמדינת היהודים והאיץ תהליכים מרכזיים בתרבות הישראלית הנוגעים ליחסה של החברה הישראלית כלפי העם היהודי בכלל וכלפי השואה בפרט. כל ההשלכות הללו מנותחות ומבוארות בספר בדרך קולחת ומרתקת המוכיחה כי ספרי מחקר היסטוריים אינם חייבים להיות יבשים, שדופים או אפרוריים. הספר אינו מותיר תחום אחד הקשור במשפט שאין אליו התייחסות: ניתן לקרוא בו על אדריכלי החקירה, על משפט אייכמן וניצולי השואה, על הנוער ומשפט אייכמן, על משפט אייכמן ןעמדתם של יוצאי ארצות המזרח, על המשפט והמימסד המחנך, על המשפט בפרספקטיווה של שנות דור, ועוד. זהו ספר מופת, הנקרא בעניין ומאיר בזרקור רב-עוצמה תקופה היסטורית, שרבים מאתנו רואים בה את העידן המעצב של חייהם. לסיום, המחברת ראויה לשבח גם על הכרת התודה הניתנת לאדם שהוא כמעט אלמוני בישראל, ושרק בזכותו ניתן היה להעמיד את אייכמן לדין: פרקליט המדינה היהודי של מדינת הסן, ד"ר פריץ באואר, ניצול שואה, שבזכות המידע שהעביר והתעקשותו מול המימסד הישראלי, נתפס אייכמן והובא לדין בפני שופטיו בירושלים. פריץ באואר מוכר היום בעיקר בגרמניה, שם הוקם מכון ללימוד וחקר השואה על שמו. בקרוב תתפרסם הביוגרפיה המקיפה הראשונה על באואר, המבוססת על עבודת דוקטורט של היסטוריונית גרמניה, ושם ייחשפו מלוא הפרטים על הקשר בין פריץ באואר ללכידת אייכמן ולהענשתו.

הרשמו לניוזלטר

+97235298499

כיכר רבין 9 

  • Facebook
  • Instagram