אנחנו חיים בתוך סיפור, בדיחה ללא פואנטה. עטופים בפקעת קלט חושי שקראנו לה מציאות. 
מי כיוון את חושינו שכך תיתפס "המציאות"? 
המדע, הדתות ומצבי טרנס מלמדים שיש מציאויות אחרות – הזמן מאט במהירויות גבוהות. חלקיק נשזר בחלקיק מרוחק. השולחן הנתפס כמוצק בנוי חלקיקים נעים, שדות אנרגיה וריק.
אז יש או אין שולחן?  עולם ניסי.
תלויים במהופך על כדור המסתחרר בחלל, והחושים מכחישים. פילטרים חומלים מציירים לנו שקיעות וזריחות ופרחים ומוזיקה. כמו הפילטרים בווטסאפ: משקפיים צבעוניים, אוזניים ואף של כלבלב.
מהם החיים האלה? הבהוב גפרור בחשיכה. 
אנחנו בפרוזדור או שזהו הבית? אנחנו ערים או חולמים שאנחנו ערים? אנחנו דמויות בחלומו של אחר? 
רוב הזמן החיים נראים כמו הצגת בימת חובבים במחלקה הסגורה. 
מתי נחיה באמת? 
מתי נדע דבר? 
אולי מחר. 
מחר נתעורר והחיים יתחילו.