הַנְּסִיכָה מִירַנְדָה לֹא רוֹצָה שֶׁתַּתְחִיל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים.
הִיא מַעֲדִיפָה לְבַלּוֹת בִּקְנִיּוֹת, לְתַכְנֵן מְסִבּוֹת וּלְעַצֵּב אֶת הָאַרְמוֹן.
מוֹד כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לְחַכּוֹת לִפְתִיחַת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים.
הִיא אוֹהֶבֶת חֻקִּים ,צֶדֶק חֶבְרָתִי וּלְקַבֵּל צִיּוּנִים טוֹבִים.
הִיא אוֹהֶבֶת גַּם בֵּיצִים קָשׁוֹת ,שֶׁמִּירַנְדָה מְתַעֶבֶת.
הַמֶּתַח בֵּין הַשְּׁתַּיִם בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים מַגִּיעַ לְשִׂיאוֹ כְּשֶׁהַנְּסִיכָה מִירַנְדָה מַזְמִינָה אֶת כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה לַמְּסִבָּה הַמְפֹאֶרֶת שֶׁל יוֹם
הֻלַּדְתָּהּ ,חוּץ מֵאֲשֶׁר אֶת מוֹד. מוֹד מְתַכְנֶנֶת חֵרֶם עַל הַמְּסִבָּה.
אָז מַה זֶּה חָשׁוּב אִם הָאַחַת נְסִיכָה וְהָאַחֶרֶת לֹא ,אִם זוֹ מְסֻדֶּרֶת וְזוֹ מְפֻזֶּרֶת ,אִם זוֹ צַיְתָנִית וְזוֹ מַהְפְּכָנִית? שְׁתֵּיהֶן מְלַבְּבוֹת וְרַבּוֹת קֶסֶם, וְלָבֶטַח תֹּאהֲבוּ אוֹתָן.