“סיפור זה רודף אותי מאז ילדותי…” מעידה על עצמה אן סינלקייר, הסופרת ואשת הטלוויזיה הנודעת. בבואה לחקור את מעצרו של ליאונס שוורץ, סבהּ מצד אביה, והצלתו המופלאה מגירוש למחנה ריכוז, היא שופכת אור על פרק עלום בתולדות הכיבוש הנאצי, הידוע בשם: “מצוד הנכבדים”. בפקודה מברלין, עוצרים הגרמנים ב־12 בדצמבר, 1941 בפריז, 743 יהודים, עורכי־דין, שופטים, סופרים ורופאים. כדי להגיע למכסה של 1,000 עצורים, מצורפים אליהם 300 יהודים ממחנה המעצר דְרַנסי.
האסירים שוהים במחנה המעצר קומפיין־רוייאלייה שמצפון לפריז במשך שלושה חודשים, ורובם מגורשים ממנו לאושוויץ. “זהו מחנה ללא עבודת כפייה, ללא עינויים, ללא השמדה, מקום שהתליין נותר בו סמוי מן העין, הוא פשוט מניח לקרבנותיו לגסוס אט אט”, כותב פרנסואה מוריאק.
חרף הפער השורר בין האסירים היהודים ילידי צרפת, פטריוטים ומתבוללים ברובם, לבין העצורים היהודים ממזרח אירופה, האמונים על פרעות, יהפוך המחנה לתחנה האחרונה של כולם.
היום ניצב בקומפיין־רוייאלייה אתר הנצחה.