נבדה נפתח בהתרסקות מטוס, ובקופסה שחורה שמתגלה שנים אחר כך בלב הבית. בתנועה שחוצה יבשות ומדלגת קדימה ואחורה בזמן, מנסה המספרת לאתר את החלקים שהתפזרו, ולהרכיב מחדש את דמותו של אביה, הטייס, ואת סיפור המשפחה. הפרוזה הלירית של נבדה הולכת על חבל דק שבין התפרקות ללכידוּת. מתוך השברים הולך ונבנה הסיפור, פיסות של חיים, אֵבל, אשמה וכמיהה. אט-אט נחשף מרחב משפחתי שהוא אתר התרסקות, דגם משפחתי שנמצא "בתוך שבר אחד גדול". יותר מכול נבדה הוא סיפור על אב ובתו: אב שקומתו הולכת ונכפפת, וילדה שבגיל שש מנסה, כמו אביה, לעוף. זהו ספרה הראשון בפרוזה של מיטל זהר. ספר שיריה, הבית לָקח (הליקון, 2014), זכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם ובשבחי הביקורת.