במכלול כתביו של הסופר והפובליציסט יוסף חיים ברנר, מתייחדת חטיבה יוצאת דופן של מאמרים או זעקות על הגלות, על הדת ועל הלאומיות היהודית המודרנית, שנכתבו ברובם בשנתיים הראשונות לבואו לארץ ישראל (1909-1911). קיבצנו בסדנא דגלותא שבעה מאמרים, שהשפיעו השפעה עצומה, ומהדהדים ביודעין ובלא יודעין בספרות ובהגות העברית לאורך המאה העשרים. קולו המיוסר והצורם של ברנר לא רק נאבק בשילובן של דת ולאומיות או באלו המתלבשים באדרת 'מהות היהדות' למען כחש, ולא רק מכיל לעג צורם לרומנטיקה לאומית חלולה או עכורה, אלא גם נסתר בו קול יהודי בודד יוצא דופן, קול הבוקע מעמקי החלל הריק, ולעתים גם קול של תקוה עמומה. הדפסתם המחודשת היא בבחינת ניעור והתעוררות, שהרי נעוצה כאן זעקה שראויה להישמע גם היום.