ספר שבט יהודה לרבי שלמה אִבְּן וירגה הוא מן היחידים בחיבורים ההיסטוריוגרפיים העבריים שהגיעו לידינו, והראשון מתקופת הרנסנס. הספר נכתב כשלושים שנה לאחר הגירוש של יהדות ספרד, שאבן וירגה הוא מבניה.
 
המחבר מעביר לפנינו באספקלריה מיוחדת את סבלות עמו עד ימיו שלו, והוא הראשון בסופרי ישראל שתהה על הסיבות הריאליות, הכלכליות, החברתיות והדתיות לשנאת ישראל ולגירוש ספרד. הוא גם הראשון שניתח את תופעות הגלות ניתוח סוציולוגי. הספר הוא כעין רומן היסטורי, שמעורבים בו דברי אמת וחזון שלא מתוך כוונה לספר מעשים כהווייתם, אלא כדי לחשוף את הרקע של המאורעות ולגלות את סיבותיהם. מתוך תפישׂה של ביקורת והתבוננות בתהליכים היסטוריים בלא משוא פנים ובלי זיקה להסברים הדתיים המקובלים על בני דורו, מחולל המחבר חידוש מופלג לעומת המקורות הספרותיים העבריים של תקופתו; ואפשר שכדי לחפות על דעותיו הנועזות, ערך את ספרו במתכונת של אוסף נובלות.
 
הספר נדפס לראשונה בשנת 1550 בקירוב, ומאז יצא בכמה מהדורות והיה אחד הספרים הנפוצים בעם היהודי, שלמד ממנו על עברו ושאב מתוכו עוז וביטחון.
 
פרופ' יצחק בער עמל במשך יותר מעשרים שנה, בעזרת תלמידו המובהק עזריאל שוחט, על מהדורה מדעית מנופָּה ומפורשת של ספר זה.
 
מהדורה חדשה זו של הספר תוקנה על פי הגהותיו של פרופ' עזריאל שוחט, שנמצאו בארכיון מוסד ביאליק, ונוספה לה הקדמה מאת פרופ' מוריס קריגל, ובה סקירת המחקר מאז שנת תש"ז.