שירי הספר בנויים, ברובם, במתכונות קלאסיות — סונֶטות, וילאנלים ואוֹדוֹת — ואל תוך כל המבנים המסורתיים הללו מיטיב דותן ברום לצקת את יצירותיו כמשורר־אוּמן בעל יכולת ועתיר השראה. ברום "מתכתב" במודע עם שירים של יוצרים עבריים קלאסיים כאלתרמן, טשרניחובסקי, רביקוביץ, שלונסקי ואף שלמה אבן גבירול. אך בה בעת הוא מבסס רבים משיריו גם על מסורות לא עבריות, החל באודה הכתובה כמחווה למיאקובסקי הרוסי, עבוֹר באמיל חביבי הפלסטיני, וכלה באנה מרגולין, משוררת היידיש המודרניסטית. מקום בולט בספר תופסים שירים הנסמכים על מסורת היצירה הלהט"בית לדורותיה, על נושאיה המסורתיים, על גיבוריה המיתיים ועל יוצריה האיקוניים.