שלושה־עשר הסיפורים המכונסים בספר זה מספרים על דורות שונים בארץ־ישראל, ובהם יהודים חרדים מן היישוב הישן, עסקנים, סופרים ונשים מימי העלייה השנייה, יהודים לפני גירושם בידי היטלר מגרמניה ואחרי עלייתם לארץ – ולצדם רבים מבני היישוב בימי המנדט הבריטי ובשנים הראשונות של מדינת ישראל; אחדים מהם מכרים ותיקים מתמול שלשום, משירה ומעידו ועינם. בסיפור המרכזי, "כנגן המנגן", מעלה עגנון דמויות מן היישוב בירושלים וביפו לפני מלחמת העולם הראשונה, שאינם אישי מופת וגיבורים, כי אם עסקנים, נשים עזובות, זעיר־בורגנים וסופרים קרתניים, שעגנון אינו חוסך מהם את שבט הסאטירה שלו. ש"י עגנון חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.