נטליה גינצבורג הגדירה את שלוש היצירות שבספר זה כ"רומאנים קצרים". "הדרך אל העיר" (1941) הוא ה"רומאן" הראשון שלה. "כך זה קרה" נכתב ב-1946; "קולות הערב", מפסגות יצירתה, ב-1961. שלושתם סיפורי אי-אהבה "פרובינציאליים". מאחורי הפשטות העניינית שבה הם כתובים יש הרבה אירוניה רכה, אבל בסופו של דבר גם הקורא הכי מתוחכם לא יתבייש להזיל דמעה. "כך זה קרה" הוא סיפורה של האשה שהתחתנה כדי ש"תמיד נהיה יחד, ובכל שעה אדע איפה הוא", ובסוף (המסופר מיד בפסקה הראשונה) רוצחת את בעלה. "הדרך אל העיר" מספר על נערה המאוהבת בבן-דודה אך מתחתנת עם בנו של הרופא המקומי, שהכניס אותה להריון; ו"קולות הערב" הוא סיפור שקיעתה של משפחה בורגנית פיימונטזית סביב מלחמת העולם השניה, במקביל לשקיעתה של אהבה (מוגבלת) של שניים מבני הדור הצעיר, אחרי המלחמה – סיפור שאיש אינו שומע בו באמת את האחר, אף-על-פי שרובו דיאלוגים. האהבה איננה במקום שאולי יכלה להיות; והיכן שהיא בלתי-אפשרית אולי קיימת אשלייתה. אבל, בסופו של דבר, יש בשלושת הרומאנים שלוש וריאציות על מסלול אחד: המסלול שעושה אשה כדי להיות אוטונומית, בלתי-תלויה, כדי לגבש את העצמי שלה. ובכל מסלול כזה – ה"כוח" שמושג, יש לו גם מחיר כבד, והוא כרוך גם באובדן. אפילו של עצם החיים. "כך זה קרה" ראה-אור בנוסח חדש ב-2005, תחת השם 'ככה זה קרה', בסדרת הספריה הקטנה.