ענת גולן היא מנהלת מצליחה. זה שעוד לא קראתם עליה, מעיד עליכם יותר מאשר עליה. עוד לא בת ארבעים, וכבר מנהלת את שני ילדיה, את עצמה, קצת את אימא שלה ואת בעלה (רק כשיש לו שפעת), ובעיקר, היא מנהלת רשימות: מה היא אכלה, כמה היא שוקלת, אילו פרקים כדאי לקרוא בתהילים כדי לזכות בנס ובאיזו מסעדה כדאי לאכול ברמת הגולן. אם במקרה תיקלע לשם.
כשענת מוזמנת לפגישת מחזור, היא נלחצת. "עקרת בית נשואה עם שני ילדים", זה לא ממש טייטל להתגאות בו, ולכן היא מתחילה רשימה חדשה — רשימת הדברים שעליה להשיג לפני הפגישה.
אבל קשה לדבוק ברשימה כשהבכור שלה רוצה לשרוף את בית הספר, כשחברה צדקנית בוועד ההורים ניצבת בינה ובין שינויים הכרחיים במערכת החינוך, כשבעלה חושב שהגיע הזמן שתחזור לעבוד, כשרופא שרמנטי משדר לה מסרים סותרים שרק היא קולטת וכשאימא שלה מסתבכת עם הילרית שרלטנית.
קורות הולכת הרגל הוא התשובה של עקרת הבית לקרייריסטית מהספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה"; התשובה לשאלות שנשאלות מאחורי גבה: "מה היא עושה עם עצמה כל היום?", "מה הסיפור שלה, למען השם"? בהומור דק ובעין פקוחה ומפוכחת מבקשת דבורה דויטש לספר את סיפורה הייחודי של אישה רגילה לגמרי, פחות או יותר, ואת מה שרוחש מתחת לפני השטח של היומיומי, ובתוך כך מנסחת אמירה נוגעת ללב על הוויה חד־פעמית ובה בעת אוניברסלית של אם, בת, רעיה וחברה.
