פסטרנק אל רילקה
אני מחויב לך בתווי היסוד של אופיי, בטיב קיומי הרוחני. 
 
רילקה אל פסטרנק
תהילה היא ללבך הפורה שיש בכוחך להפנות אלי תנובה עשירה כל־כך של רוחך.
 
פסטרנק אל צבטייבה
את הוענקת לי מידי שמים, את שלי לעולם וכל חיי שייכים לך.
 
צבטייבה אל פסטרנק
בוריס, כל מכתב שלנו הוא מכתב אחרון, מהם – עד שניפגש, ומהם – אחרון לתמיד.

צבטייבה אל רילקה
לדעת איך פועם לבך. לנשק את לבך. לדעת עד השינה העמוקה ביותר שאתה הוא.
 
רילקה אל צבטייבה
כן וכן וכן למה שאת רוצה ולמה שאת. כן גדול כמו לחיים עצמם. אבל החיים כוללים גם את כל הלאווים שאין מהם מנוס.
 
מכתבי קיץ 1926 הם ביטוי של חתירה אל המוחלט; הפגישה המוחלטת באהבה, ההישג המוחלט באמירה השירית.
 
ריינר מריה רילקה בשווייץ, מרינה צבטייבה בפריז, בוריס פסטרנק במוסקבה: שלושה משוררים גדולים במשבר מדברים זה אל זה, עוזרים זה לזה וכמהים זה אל זה במכתבים המעידים על קרבת לבבות ועל הצורך הקיומי למצותה, אך מסתיימים בפירוד ובאובדן. אני מכירה את אלוהים רק דרך מה שלא נועד להיות, כותבת צבטייבה אל פסטרנק.