"מבלי שאדע זאת, נמצאתי עתה בשלב מתקדם למדי של המחלה המוזרה ביותר שלקה בה אי פעם בן תמותה. הייתה היקסמות בלתי מוסברת בתסמיניה המוקדמים, שפייסה אותי עם ההשפעה המשתקת של שלב זה." 
 
היקסמות ושיתוק, אהבה וסף-מוות, כך מתארת לורה, נערה יתומה מאם, המתגוררת עם אביה בטירה מבודדת במחוז סטיריה, את תסמיניה של התמורה שחוללה בה קרמילה היפהפייה, צעירה זרה וחידתית,  שנכנסת לחייה בנסיבות מסתוריות ומאיימת להשתלט על כל הוויתה. תמימותה של לורה מעוורת אותה לאמת שמתגלה רק במאוחר, כמעט מאוחר מידי - חברתה החדשה והמושכת, זו שהפגינה כלפיה אהבה כה עזה, אינה אלא דמות שטנית מהמעלה הראשונה, וליתר דיוק – ערפדה. 
 
קרמילה (1872), נובלה גותית מפרי עטו של הסופר האירי שרידן לה פאנו, היא אחת היצירות המכוננות ויוצאות הדופן ביותר בסוגה, וכזו שהשפיעה רבות על ספרות הערפדים שבאה אחריה - בעיקר על רומן הערפדים הידוע מכולם, דרקולה מאת בראם סטוקר, אירי גם הוא, שראה אור ב-1897, עשרים ושש שנים אחריה.
 
שרידן לה פאנו (1873-1814), סופר אירי יליד דבלין שכתב בסגנון רומנטי-אפל סיפורי אימה, מסתורין וסיפורי רוחות, במיטב ספרות התקופה הוויקטוריאנית. יצירותיו הידועות ביותר הן: הדוד סילאס, קרמילה והבית בחצר הכנסייה. לה פאנו למד משפטים בקולג׳ טריניטי בדבלין לפני שפנה לקריירה ספרותית במשרה מלאה. הוא הלך לעולמו בגיל 58 מהתקף לב.