ספרות 'הקבלה' נחשבת לספרות בעלת תכנים מיתיים נועזים וסודיים, ואלה מלווים בשמועות על האיסור ללמוד אותה בגיל צעיר. נועזותה וחריגותה של 'הקבלה' הניעו חוקרים רבים מאז המאה התשע-עשרה ועד היום לשאול מהי ראשית 'הקבלה'? מהיכן צמחה? ומהם מקורותיה הרעיוניים?
 
בספר ראשית הקבלה: חשיבה מחודשת, בודק צחי וייס שאלות יסוד אלה מחדש. מתוך ראייה היסטורית רחבה וניתוח מחקרי חד, הוא מראה שהשאלות על ראשיתה ועל מקורותיה של 'הקבלה' הן במידה רבה תוצר של גישות אידאולוגיות מודרניות. המחבר מערער על עצם תקפותו של המונח 'קבלה', וכן על הנרטיב שלפיו מדובר בתנועה דתית מיתית נועזת שצמחה בימי הביניים, ומציע תיאור חלופי שלפיו פוּתח בתחילת המאה השלוש עשרה מבנה של עשר מידות אלוהיות, שכונו בין השאר 'ספירות', כמענה לבעיות דתיות בנות הזמן.
 
פרופ' צחי וייס הוא חבר סגל אקדמי בכיר במחלקה לספרות, ללשון ולאומנויות באוניברסיטה הפתוחה.