שירתה של בלופרב מעמידה במרכזה מצבים אוניברסליים הנוגעים במערכות יחסים, זוגיות, אין־הורות, בדידות, משפחתיות, חברות – פעמים רבות באמצעות התבוננות עמוקה בטבע. השירים מלאים ברפרורים לתרבות הפופולרית, למשוררי העבר וכן למשוררים הפועלים היום. העיסוק בנשיות ובהורות/אין־הורות ממלא מקום מרכזי בספר וחושף צדדים כואבים ורגישים בעולמה של המשוררת, דוגמת שיר ללא שם הנמצא בעמוד 61: ״הָאֵינְיֶלֶד שֶׁלִּי הוּא חֲתִיכַת גִּבֶּנֶת, אֲבָל / בִּגְלַל שֶׁאֲנִי כָּל הַזְּמַן גְּדֵלָה וְהוּא לֹא, / הוּא כְּבָר לֹא מַכְבִּיד עָלַי / בַּמִּנְשָׂא שָׁם מֵאָחוֹר. /  וַאֲנִי יוֹדַעַת לְהִתְמוֹדֵד עִם אֵינוּתוֹ, /  אֲנִי צוֹחֶקֶת: בַּכֶּסֶף שֶׁאַתֶּם מוֹצִיאִים עַל הַיְלָדִים / אֲטַיֵּל בָּעוֹלָם וְאֶחֱסֹךְ לְבֵית אָבוֹת יֻקְרָתִי. / […] / הָאֵינְיֶלֶד שֶׁלִּי אוּלַי יַגִּיעַ / לְבַקֵּר אוֹתִי בַּאֲגַף תְּשׁוּשֵׁי הַנֶּפֶשׁ יוֹם אֶחָד״