בנה של חנה עזב את הארץ. אולי לזמן מוגבל, ואולי לתמיד, היא לא יודעת. כל מה שהיא יודעת זה שעכשיו הוא רחוק ממנה ומשבילי הנגב שבהם גדל והתעצב. מרחק גיאוגרפי שמכתיב מרחק נפשי בלתי נסבל בין אם לבנה, ואולי זה בעצם המרחק הנפשי שנפער עם השנים שאפשר את המרחק הגיאוגרפי. מדוע עשה לה את זה? כיצד הילד שרגליו חרשו את הארץ מצליח להיפרד ממנה כל־כך בקלות? השאלות מציפות את חנה והיא מתקשה לתפקד. עליה לעשות מעשה.
״שביל הקוצים הסגולים״ הוא סיפור של דור. לא הדור הצעיר שעוזב את הארץ, אלא דור ההורים שנשאר מאחור. דור שנע בין געגוע וכאב להבנה ותקווה לעתיד טוב יותר לילדיו. בקול אמיץ, חשוף וצלול נחשף ב״שביל הקוצים הסגולים״ צד שהישראליות ממאנת לגעת בו, ונראה שאין עוד דרך לברוח ממנו.