שירה בעיר זרה | תולעת ספרים

שירה בעיר זרה

54.00 ₪מחיר
את לבו ימצא את עצמו מתענג בקריאת "שירה בעיר זרה", ספרו המאופק והיפה עד מאוד של אברהם בלבן. די לעיין בכותרות שיריו ולחוש במצב הרוח הסגרירי, במקצב המהורהר ובמלנכוליה המתוקה הממלאים אותו. "תמונות חורפיות לאורך הקם", "על גשר האבן העתיק של קליר קולג'", "תות שדה אנגלי במאי", וגם "הזמנה למחשבה על בדידות" - אין מנוגד מאלה לקיץ הישראלי, ולכן, דווקא לכן, זהו ספר טוב לעונה הזאת. משב רוח קריר עולה מבין דפיו. בלבן, המשמש פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת פלורידה, הוזמן ללמד בקיימברידג' שבאנגליה ושהה בה בחורף 2007. את רשמיו מן העיר האוניברסיטאית העתיקה, ובמיוחד מטיוליו הרגליים על גדת הנהר קם ובסביבותיו, העלה על הכתב בשירים קצרים וצלולים, נטולי עומס מטאפורי, שאינם מנסים לומר הרבה, כביכול, ורק מנסים ללכוד את הרגע בהתהוותו: "רוח פתאומית גורפת/ עלים יבשים על הדשא/ מי הנהר מצטופפים/ נדחפים כברווזים נבהלים". במיטבם, שיריו של בלבן אכן גורמים לקוראים להיות שם, לחוש כאילו גם הם עומדים משתהים מול תמונה שהיא נצחית כשם שהיא חולפת. "על מי הקם ברבור יחיד/ מושך את שובל/ כל אדוות הנחל". זיקתם לשירת זן, לרישום הסיני, ניכרת, ולא רק כשהיא מרומזת מפורשות, בשורות כמו "גגות הבתים/ צוללים במי הנהר/ פגודות שחורות, רועדות", אלא גם בתמונות בריטיות לגמרי. "רחבת הכנסייה, העזובה מאז עשרים שנה/ מטפחת פרחי נרקיסים ואזוב/ ישישים מתחממים בשמש", למשל, או "קליפת הלבנה אפורה/ נפוחה כנוצות ציפורים בקרה". רק לעתים, בין הצינה הבריטית לצניעות המבע הזנית, מתגנבת לה איזו מוסיקליות גנדרנית בעברית גאה: "המים מתדפקים על גדות הקם/ מתרפקים, לוקקים/ המים גולשים לאטם/ לואטים:/ ראית לא-ראית/ היית לא-היית". הטבע אין משמעו פסטורליה לשמה, כמובן. בלבן הוא מתבונן זהיר ומפוכח בו ובאדם ובעצמו. במבט מקרוב, לברבור האציל יש "גוף מסורבל על רגל כתומה/ איכרית" וזרימת הנחל מזכירה כי "הזמן נושב/ כלה". חשוב מכך, "היופי תקיף יותר באין איש", בלבן כותב, אבל ככל שיבקש להתענג על תוגת הנכר והבדידות, הוא אינו מסיר את מבטו מן האנשים סביבו. "גבר ואשה בנעלי עור גבוהות, מאובקות/ שומעים שיר פולני מרדיו ישן/ שפתיהם נעות עם המלים/ ועיניהם מתחמקות מעיני". מהגרים, חסרי בית, מזכירים לו כי יש "דרגות של זרות" וכי גם התענגות זו היא לו זכות יתר. אחרים, סטודנטית צעירה, למשל, מזכירה לו את גילו ואת מיקומו במדרג המשיכה המינית, המתואר יפה כל כך בביטוי "עפעף נופל על עין רעבה". לעתים חודרות את מעטה עולמו הסטואי של בלבן המשוטט מחשבות זרות ("לך הביתה/ איש אינו ממתין לשיריך/ לא כאן, לא בארצך"), לעתים מתלכד המבט שלו בידע ובחקירה היסטוריים ולעתים מופיעים פתאום, כמו משום מקום, אשתו ומגע ידה בידו, לרגע יפה של אהבה מרומזת. ואולם עיקר ספרו של בלבן הוא אכן אותם רישומים מעודנים של נופי קיימברידג' ושל רפרופם על פני הנפש. עם תצלומיה היפים של רחל גיל, המלווים אותם, שירים אלה מצליחים במידה רבה לממש את כמיהתו של בלבן "להפוך את ירקות השקט/ לזיכרון נייד, מוחש,/ קשיח כספר במזוודה/ לחזור אליו בשעות הרועשות". לחזור אליו, גם אם מעולם לא הייתם שם.

הרשמו לניוזלטר

+97235298499

כיכר רבין 9 

  • Facebook
  • Instagram