ספר הזה סיפור מיוחד: הוא ראה אור בצרפת שלושים וארבע שנים לאחר מותו של הסופר ואיש־הרוח הנודע בתאונת דרכים. אין זה ספר ששלמה מלאכתו אלא כתב־יד שקאמי עבד עליו בתקופת חייו האחרונה, ובמותו הוא נמצא בילקוטו. לפרסומו קדמו לבטים רבים וקשים, אך משיצא לאור נתקבל ברחבי העולם בהתרגשות ובהתלהבות, הן בזכות יפי הכתיבה והן בזכות היותו תעודה אישית ואנושית ממדרגה ראשונה. עולם ילדותו של קאמי באלג'יריה, שמקצת נופיו מוכרים לנו מספריו וממסותיו, מתואר כאן לראשונה מתוך קירבה וחום הכובשים את הלב, שהעיבוד האמנותי וההגותי עדיין לא הספיק להקהותם: בעליבותו ובעוצמתו, ברגעי האכזריות והחסד שלו, ובראש וראשונה בדמויותיו, בני משפחתו של קאמי, אנשים קשי־יום המוצאים איש את דרכו לעמוד בכבוד בדחקותם. קריאת הספר הזה, שמחזיק גם את התוספות וההערות שכתב המחבר מעל לשורות ובשולי העמודים, היא בלי ספק מפגש חדש ואחר עם אלבר קאמי, האיש והיוצר.