הקולות הרבים והעזים הנארגים באסופת מאמרים ייחודית זו (פרי כתיבתם של חוקרים מישראל ומהעולם) טוענים שאימהות, אשר עומדת במוקד כמה חברות כיום ובהיסטוריה, יכולה לשמש בסיס להיגיון אנושי אלטרנטיבי, לסדר חברתי-פוליטי חדש, למערכת ערכים אחרת ולשחרור האימהות עצמן. האם, אשר נותנת לילדיה בתגובה לצרכיהם, מציעה מודל כלכלי אחר לחלוקת טובין.
ספר זה אינו מציג אוטופיה אלא מהלך אפשרי להתפתחות שונה של העולם מהמקובל במערב: במקום קפיטליזם – כלכלת הנתינה וכלכלת הקיום; במקום טרנס-הומניזם – הטבע וכל ברואיו; במקום אינדיבידואליזם – קהילה; במקום יחסי כוח – איזון ואחריות; במקום מדינה – מקומיות; במקום מונותיאיזם – רוחניות; במקום פמיניזם של שוויון – פמיניזם טרנספורמטיבי. אותותיה של התפתחות זו ניכרים בכל מקום: בעידן החדש, בקיבוצים העירוניים, בתנועת אוקיופיי, בתנועות אימהות.
מוראותיה של אימהות שנכשלה אינם מוכחשים כאן, ולכן החלק הראשון של הספר סוקר כמה מהם, כולל דיון בניצול מיני של אם את ביתהּ. מתוך ראיית כשליהם של הקפיטליזם, המדינה, הנאורות, הפטריארכיה ואף הפמיניזם במערב, מציג החלק השני אלטרנטיבות שמחוץ למסגרת הפטריארכלית, למשל: כלכלת הנתינה של האם כדגם כלכלי וכהיגיון אנושי; חברה מטריארכאלית – שוויונית, חופשית ומאוזנת; כלכלת קיום ונתינה במקום חליפין וצבירה; מושג האימהותיות במורשת האפריקאית; אומנות הוונוס אשר בה האם היא אייקון תרבותי ורוחני מרכזי. תפיסה כזו מתמודדת עם הבריחה מהאם או מהאימהות (לקריירה למשל) אשר רווחת במערב. האפשרויות לממש את החשיבה מחדש על אימהות ואימהיות – ובכלל זה הקמת קהילות מקומיות, רפואה ושלום – מוצגות בחלק החותם את הספר.
ד"ר אראלה שדמי היא אקטיביסטית למען נשים, שלום, מזרחים ושינוי חברתי; חוקרת נשים ופמיניזם. הייתה ראש התוכנית ללימודי נשים במכללת בית ברל. הקימה, יחד עם אחרות, את "קול האישה" – מרכז פמיניסטי בירושלים, ואת תנועת השלום "האם החמישית". פועלת כיום להגברה הנראות ולפיתוח של קהילות אקולוגיות-מטריארכליות. שדמי היא קרימינולוגית המתמחה בניתוח ביקורתי של משטרה ושיטור.
