המושג "התחדשות העירונית" אינו חדש. מדובר במושג המתאר תחום פעולה מובחן בתוך שדה התכנון העירוני, אשר יש להבינו כחלק ממגמות העיור במאה שנים האחרונות ברחבי העולם. משמעות מושג זה והפעולות הנגזרות ממנו משתנים מתקופה לתקופה. השינוי הדרמטי ביחס למושג זה בעידן הנוכחי הוא ההיכרות של הציבור הרחב עמו והמעורבות של הציבור בתהליכי ההתחדשות העירונית. מגמה זו קשורה גם למקורות המימון הפרטיים בתהליכי ההתחדשות העירונית, המקנים לתושב ולמגזר הפרטי היזמי אפשרות להיות שותפים בתהליך. מרחב מיקוח סוקר את המגמות והמושגים המרכזיים בתחום ההתחדשות העירונית בישראל ובעולם.
הטענה המרכזית שעולה בספר היא שהמרחב הישראלי אינו הומוגני אלא מורכב ממקומות חברתיים ופוליטיים מגוונים, כך שאם גופי התכנון מבקשים להטמיע תהליכים מושכלים של התחדשות עירונית עליהם להבין את המקומות השונים הקיימים בתחומה. הפעלה גנרית רוחבית של התחדשות עירונית לא זו בלבד שלא תצלח, היא גם עשויה לחולל נזקים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. הספר מציע להבין את מגמות ההתחדשות העירונית דרך ההמשגה של מרחב מיקוח, תוך שהוא מבחין בין שלושה אבות- טיפוס: מרחב-נדל"ן, מרחב-מקום, מרחב-קהילה. המשגה זו מאתגרת את רוב המחקרים בתחום ההתחדשות העירונית הנוטים לבחון את יחסי הכוח במנותק מההמשגה של המרחב, ולכן נשארים כלואים ברעיונות של משא ומתן, פרוצדורות ומעמד התושבים בתהליך התכנון. הדרך היחידה למוצא מהמצב הקיים בתהליך ההתחדשות העירונית היא להמשיג מחדש את המרחבים, להבין את משמעותם ולקדם בהם פעולות מרובדות.
