הם מתקבצים ליד השער הצפוני לבית העלמין. יואל ואבשלום מצטרפים. מישהו מכריז שיואל מגיע, וכולם מפנים את ראשם בעקבות ידו המורה. יואל מאובק מכף רגל ועד ראש, כמו בסופו של תרגיל לילה בנגב. פניו לבנות מאבק שדבק בהן, או מצבעו של המוות. אבשלום מביט ביואל ומדמה לראות מתחת לבגדיו את השלד של המת בגופו של החי. המראה מפחיד. חבריו רואים את עצמם צעירים בארבעים שנה, ונחרדים מאיך היו פעם, לעומת היום, עם שלושים קילו יותר, בעיקר באזור המותניים ובסנטר הכפול. יואל סופג טפיחות על השכם וקריאות התפעלות. הם עומדים בחבורות, מדברים ביחד ובקול רם. אפשר לחשוב שדחוף להם כל כך לומר את אשר על לבם. אף על פי שהדבר לא קרה אתמול וגם לא שלשום, הוא חי ונושם בתודעתם.
לחבורה של מילואימניקים בני שבעים ויותר, שלחמו יחד במלחמת יום הכיפורים, יש חשבון פתוח עם מי שהיה המח"ט שלהם בעניין קרב שנוי במחלוקת על תל אל־מְהֵיר ברמת הגולן — "סגול 351 " במפת הקוד. ארבעים וארבע שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים הם מתארגנים, חוטפים את המח"ט מביתו ובאים איתו חשבון בדירת מקלט, שבה הם משחזרים את הקרבות וסוחטים אותו כדי שיעשה את הדבר שלא היה מוכן לו ארבעים שנה — להמליץ על המג"ד שלהם, שזה מכבר מלאו לו שמונים, לתפקיד מח"ט טנקים. סגול 351 הוא ספר מטלטל וטורד מנוחה, ובה בשעה מצחיק; מציאותי להחריד, ובו בזמן עתיר פנטזיה. זהו סיפור סוחף וקולח, הכתוב ביד אמן, המעלה, בין השאר, שאלות נוקבות על כבוד צבאי מול חיי אדם ועל משמעת צבאית מול מצפון פנימי.
זהו ספרו השביעי של אבי ולנטין. ספרו החמישי, בסתר כנפיים בהוצאת מטר, זכה לציון לשבח מטעם ועדת פרס ברנר והוגדר כאחד הספרים החשובים לשנת 2017 . אבי ולנטין כתב בעיתון הארץ מאמרים על פשע מאורגן ופרסם את "מסמך ה־11". במלחמת יום כיפור לחם בגדוד סיור משוריין. ספר זה מתבסס בחלקו על מקצת מחוויותיו.