ריצ'רד רורטי הוא מההוגים המשפיעים והפרובוקטיביים ביותר בזמננו. ביקורתו העקבית על יומרותיה המטאפיזיות של הפילוסופיה ועל ניסיונותיה להעניק יסודות ודאיים לכלל ההכרה האנושית הכתה גלים במחלקות לפילוסופיה ומחוצה להן והובילה את מבקר הספרות הרולד בלום לכנותו "הפילוסוף המעניין ביותר בעולם כיום". בספרו החשוב ביותר והמשפיע ביותר קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות, אשר ראה אור בשנת 1989, טוען רורטי כי הוגים כגון ניטשה, פרויד וויטגנשטיין אפשרו לחברות שונות לראות את עצמן כתוצר של קונטינגנטיות היסטורית ולא כביטוי א-היסטורי של טבעו היסודי של האדם או כמימושן של מטרות-על המתקיימות מעבר להיסטוריה. לנקודת המבט האירונית הזאת על אודות המצב האנושי יש ערך במישור הפרטי, אולם אין היא יכולה לקדם את מטרותיו החברתיות והפוליטיות של הליברליזם. רורטי מאמין שהספרות, ולא הפילוסופיה, היא זו שעשויה לקדם מטרות אלה, באמצעות טיפוח תחושה אמיתית של סולידריות אנושית. סופרים כגון אורוול ונבוקוב (שיצירותיהם נדונות בספר זה בפירוט) מצליחים לעורר בנו מודעות להשפלה ולאכזריות המגולמים בסוגים מסוימים של פרקטיקות חברתיות ומנהגים פרטיים. תרבות ליברלית ראויה לשמה, המודעת לקונטינגנטיות ההיסטורית שלה עצמה, תמזג את החירות הפרטית, האינדיווידואלית – אשר באה לידי ביטוי בנקודת מבטו של האירוניקן הפילוסופי – עם המשימה הציבורית של הרחבת הסולידריות האנושית, הנולדת מתוך תובנותיהם ורגישויותיהם של גדולי הסופרים. קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות, כמקובל בכתביו של רורטי, שואב מקשת רחבה של מקורות – החל בפילוסופיה, דרך התיאוריה החברתית ועד לביקורת הספרות. ספר זה מבסס את מעמדו של רורטי כתיאורטיקן חריף במיוחד, אשר כתיבתו מרתקת קוראים בתוך האקדמיה ומחוצה לה. לספר מצורפת הקדמה מקיפה מאת ד"ר יצחק (יאני) נבו מאוניברסיטת בן גוריון, ובה הוא מתמודד עם מהלכיו הפילוסופיים של רורטי.