חירות נפשית ואנליטית

תכנית יום העיון

8:00-8:30 התכנסות

מושב ראשון- חירות, פסיכואנליזה ומה שביניהן

08:30-8:45 ליטל פלג: פתיח קליני- חמת זעם על חביתה

08:45-9:15 ד"ר בעז שלגי: אין דבר כזה חירות ללא תלות

09:15-09:45 פרופ' צבי טאובר: על "ה'אני' כמשרת וכאדון"

09:45-10:15 הפסקה

מושב שני- דואט קליני: הכרה הדדית כערוץ לחירות בין עצמי לזולת

10:15-11:45 - פרופ' אורי הדר ושילי ורדימון: דיאלוג משותף על תיאורי מקרה

11:45-12:15 - הפסקה

מושב שלישי - מבט ביקורתי על הקשר בין חירות לפסיכואנליזה

12:15-12:45 - ד"ר שלומית ידלין גדות- חירות ואמת בפסיכואנליזה- הילכו השתיים יחדיו?

12:45-13:15 - עידן אורן: חירותו של הפסיכואנליטיקאי, חתרנותה של הפסיכואנליזה

13:15-13:30 - ליטל פלג: אפילוג- חביתות, "סקס אחר" ומה שביניהם

על ההרצאות והדוברים (לפי סדר ההופעה)

ליטל פלג: פתיח קליני-חמת זעם על חביתה

ליטל פלג: פסיכולוגית קלינית, מרצה ומדריכה בבי"ס לפסיכותרפיה "יישומים קליניים", מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית, דוקטורנטית בתוכנית "פסיכואנליזה וממשקיה" באוניברסיטת ת"א.

ד"ר בעז שלגי: אין דבר כזה חירות ללא תלות

על מה אנחנו מדברים כאשר אנחנו מדברים על חירות, ומה בין החירות אליה חתרה הפסיכואנליזה של פרויד לחירות אליה חותרת הפסיכואנליזה העכשווית? בהרצאה זו אציג תפיסות שונות של מושג החירות. על בסיס רעיונות פילוסופיים שונים, אתאר שתי צורות מנוגדות (לכאורה) של חופש: החופש לעצב את העולם על-פי המהות הפנימית של העצמי, והחופש לעצב את העצמי על-פי המהות העמוקה של העולם. בהקשר של יחסיו של האדם עם זולתו, מושג החירות יתואר כבלתי נפרד ממה שלכאורה נראה כניגודו, התלות. בהתאם לרעיון זה, ההרצאה תעקוב אחר האופן שבו התפתח מושג החירות בפסיכואנליזה ממושג חד ממדי של חופש מ- (דחף, הרס, זולת) למושג רב ממדי, הכולל בו זמנית את העצמי ואת הזולת, כמו גם את החריגה מ- יחד עם ההתמסרות ל-.

ד"ר בעז שלגי: פסיכולוג קליני, מרצה, מדריך וראש תוכנית הדוקטורט "פסיכואנליזה וממשקיה" בתוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. הוא עורך ראשי (במשותף) של כתב-העת "שיחות" – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה. ספרו "לב פקוח לרווחה – על התמסרות הדדית באזורי הטראומה" יצא ב-2022 בהוצאת "תולעת ספרים".

פרופ' צבי טאובר: על "ה'אני' כמשרת וכאדון"

ה"אני" נוסח פרויד מוכר, מחד גיסא, כ"משרתם [הפסיבי] של שלושה אדונים", אובייקט נפעל של ה"סתם" בהיותו רשות-הנפש היצרית, של המציאות החיצונית לאדם-הפרט ושל "האני-העליון", המכונה גם "אידאל-האני". מאידך גיסא – במיוחד בכתבי פרויד מסוף שנות ה-1920 ומשנות ה-1930 – הוא מתייחס אל ה"אני" גם כאל רשות-נפש עצמאית, סובייקט אשר אמור להתגבר הן על התניות מסויימות מצד ה"סתם" והן על התניות מסויימות מצד "האני-העליון", ולעצב באורח יותר-ויותר-רציונלי את המציאות, ברוח קריאת הקרב הנאורה של פרויד: "בַּמָּקוֹם שבו היה 'סתם', חייב להיות 'אני'"! בהרצאתי אבקש להציע הסבר דיאלקטי – היגליאני-מרקסי – לַמַּעֲבָר של ה"אני" מהיותו יותר-אובייקט פסיבי להיותו יותר-סובייקט פעיל, יישות חופשית.

פרופ' צבי טאובר: פרופסור (בדימוס) מהחוג לפילוסופיה, אוניברסיטת ת"א; עוסק במטפיזיקה ובתורת המדינה והחברה בפילוסופיה המערבית, במיוחד בהגות של היגל, ביצירה של המשורר היינריך היינה ובכתבי מרקס ואנשי אסכולת-פרנקפורט.

פרופ' אורי הדר ושילי ורדימון: דואט קליני: הכרה הדדית כערוץ לחירות בין עצמי לזולת

פרופ' אורי הדר:  פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ת"א, פסיכולוג קליני, עמד בראש המחלקה לפסיכולוגיה קלינית במכללה האקדמית רופין. מתעניין ביחסים בין שפה למוח, תקשורת לא מילולית ופסיכואנליזה בדגשים לאקאניאנים. פרסם רבות בנושאים אלו בכתבי עת בינלאומיים.

שילי ורדימון: עובדת סוציאלית קלינית (MSW) ופסיכותרפיסטית. חברת הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית ומרצה לתואר השני בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, במסלול לטיפול זוגי פסיכואנליטי בתוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוני' ת"א, ובמסגרות נוספות. בעלת קליניקה בתל אביב, מציעה טיפול פרטני וזוגי.

עידן אורן: חירותו של הפסיכואנליטיקאי, חתרנותו של הסימפטום

החירות בפסיכואנליזה הפרוידיאנית-לאקאניאנית היא ראשית כל של האנליטיקאי. חירותו נגזרת מנכונותו להתרוקן מהזדהויות ולחתור תחת ערכיו ותחת שיפוטיו האינטימיים ביותר. התמקמות כזו מול האדם הסובל היא תנאי הכרחי לאפשרות לבסס העברה אנליטית, ולכן עבודה אנליטית ואפקטים קליניים אנליטיים. מדוע? משום שהסימפטום ממנו סובל הפציינט מצביע באנליזה לא רק על סיפוק סמוי, אלא גם על הצדקנות של הפציינט. באנליזה הוא מגלה שהצדקותיו הרבות מתפקדות, בסופו של דבר, ככיסוי לדבר שיקר לו באמת. כלומר, באנליזה הוא יגלה שהסימפטום שלו מצביע על הדבר שבשמו הקריב כל ערך שיש לו, ולא פעם גם כל אינטרס וכל סיפוק.

עידן אורן: פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי, חבר ב"פורום לאקאן ת"א" ומורה ב"מרחב הקליני" של הפורום, עובד בקליניקה פרטית בתל-אביב 

שלומית ידלין-גדות: חירות ואמת בפסיכואנליזה- הילכו השתיים יחדיו ד"ר?

הפסיכואנליזה מבטיחה חירות מסוימת למי שיתמסר לה בנחישות ובהתמדה: חירות ממידה של חרדה וסבל, מרודנות הדחף,  מסופר-אגו אכזר ורודפני; חירות לקול האישי. היא גם ידועה כחסידה של אמת, וכחותרת אליה. האמת, הכריז פרויד, תעמוד כנר לרגליו של האנליטיקאי, והאהבה אליה היא המלט שמבטן ומבטיח את החוזה הטיפולי בין מטפל ומטופל במסע הכאוב שלהם בנבכי הנפש. חירות וגם אמת, מה עוד נותר לבקש? ההרצאה תזמין לבחון בעין ביקורתית את ההבטחה לחירות ואת היכולת והתנאים הנדרשים להשגת אמת. בעיקר, יידון המתח הדיאלקטי שמקיימת הפסיכואנליזה בין אמת וחירות, שלא פעם אינן דרות בשלום בכפיפה אחת, ואף מתחרות זו ברעותה.  ייבדק גם האופן בו כל אחת מהשתיים יכולה להוות איום שמציבה הפסיכואנליזה, ואף איום כנגדה.

ד"ר שלומית ידלין-גדות: פסיכואנליטיקאית ומורה במכון ת"א לפסיכואנליזה בת-זמננו. מורה בתכנית הרב-תחומית במדעי הרוח אוניברסיטת ת"א, חברה בוועדת ההוראה בתוכנית לפסיכותרפיה, ביה"ס לרפואה, אונ' ת"א. מורה ומדריכה בתכנית הליבה, במסלול ההמשך "פרויד וממשיכיו" ובמסלול הדוקטורט "פסיכואנליזה וממשקיה".  חברת הבורד הבינ"ל של.IARPP  ספרה 'ענייני אמת: תיאוריה ופרקטיקה בפסיכואנליזה' יצא לאור בהוצאת בריל, 2016.