וילפרד ביון, מן הדמויות הבולטות בפסיכואנליזה לאחר פרויד, נענה להזמנה לבקר בלוס אנג’לס ולתת סדרת הרצאות משולבת בהדרכה בפני קהילת האנליטיקאים המקומית. ביקור זה הוליד את עקירתו מלונדון לארה”ב. דבריו של ביון בסמינרים התקבלו ברגשות מעורבים, ועוררו אהדה והתפעלות אך גם תרעומת והתנגדות.ספר זה מביא במלואו את תמליל הסמינרים וההדרכה. ביון, שחיבוריו נחשבים לעתים סתומים וקשים לפענוח, מתגלה כאן כמרצה קומוניקטיבי המדבר ‘בגובה העיניים’. הוא חושף את רגעי חוסר האונים שלו כמטפל ומתאר בבהירות מושגים פסיכואנליטיים מופשטים כגון: הזדהות השלכתית, O, מכל / מוכל עוד; בקריאת ההרצאות אנו עדים גם לתהליך גיבוש רעיונותיו בדבר הוויתור הנדרש מצד המטפל, בתחילת כל פגישה מחדש, על הנטייה להיזכר בתולדות חיי המטופל, על ההישענות על התיאוריה ועל תאוות הריפוי.לראשונה בעברית, מובא בספר זה מאמרו המכונן של ביון “הערות על זיכרון ועל תשוקה”, בליווי תגובותיהם של אנליטיקאים בכירים למאמר ותשובתו להם. למהדורה העברית מצורפים מבוא מאת המתרגם והעורך המדעי משה ברגשטיין ואחרית דבר מאת עמית פכלר.דנה אלקה רמון (נ’ בחיפה, 1963) ‒ אמנית רב תחומית, למדה ב־San Francisco Art Institute. הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בצרפת, גרמניה, ברזיל וקוריאה הדרומית, פרסמה שני אלבומי תצלומים חגיגיים בהוצאת Noonbit, קוריאה הדרומית.
 
דנה מתגוררת בכפר ציורי קטן באזור הקטלן בדרום צרפת, בבית אדום גדול שהיא קוראת לו The Red Keep והיא מוסיפה לעסוק בצילום ולהציג עבודות בתערוכות. בשנים האחרונות הייתה דנה ל־Gong Master והיא עוסקת בטיפול בצליל.
 
מרתה רמון (נ’ בטימישוארה, רומניה, 1935) עלתה ארצה במרס 1951, סיימה תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, ותואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
 
מרתה עבדה במכון סאלד, ניהלה את המחלקה לפניות הציבור במשרד הבריאות, ניהלה את הקרן החדשה לישראל ושם יזמה והקימה את שתי”ל (שירות תמיכה וייעוץ לארגונים) והייתה ממייסדי עמותת “אנוש”. רוב שנותיה עסקה מרתה רמון בעידוד, הקמה וליווי של יוזמות ומפעלים חברתיים.
 
בשנת 2000 פרשה מרתה לגמלאות ומאז היא עוסקת בכתיבה ובתרגום. ספרה המועדון י”ל בהוצאת כרמל, 2010.