פריז 1908.
 
תאדה נתנזון, בן למשפחה יהודית עשירה, שקוע בחובות. אוסף האמנות שלו ומקור גאוותו, עבודותיהם של חבריו ציירי אסכולת הנאבּי, ממתין למכירה פומבית בהוטל דרוּאו. הוא ניצב עטוף יגון מול קירות ביתו החשופים מציורים.
 
"לָה רֶווּ בּלאנְש", הירחון האוונגרדי שהיה בבעלות משפחתו, נסגר בשל ירידה בתפוצה בעקבות פרשת דרייפוס.
 
אם לא די בכך, גם נישואיו למיסיָה – פסנתרנית מחוננת, מוזה לאמנים, סופרים ומלחינים שנשאה בתואר "מלכת פריז" – באו לקיצם, אך אהבתו וגעגועיו אליה עדיין מייסרים אותו.
 
כדי לא לאבד הכול, ובעיקר לא את שפיותו, תאדה נתנזון כותב את סיפור חייו. הוא נאחז בזיכרונותיו, נפרד בגעגועים מהימים שבהם התכנסו בסלון ביתם הפריזאי גדולי הסופרים, הציירים והמלחינים.
 
הגיליון האחרון הוא סיפור על תשוקה לאמנות וליופי, על אהבה נכזבת ואובדן, על רקע החיים התוססים של פריז בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים, תקופה הידועה בשם "לה בֶּל אֶפּוק".
 
זהו ספרה השלישי של ענת מי דן, אספנית אמנות שהתאהבה בסגנון האר-נובו. ספריה של ענת מי דן מבוססים על מחקרים מעמיקים, ובהם שזור גם סיפורה האישי.