זוהי יצירה משותפת של נכד וסבא. הסבא סיפר, והנכד אייר. 
 
הסב, מאיר רובין (2003-1913), היה גבר צעיר,  יהודי פולני, ביום שפרצה מלחמת העולם השנייה. חייו כפי שהכיר אותם נחרבו באחת, והוא התענה בגטו,  בעבודות כפייה וגם באושוויץ. את סוגי הזוועות שראה, אלימות שביצעו בני אדם בבני אדם, תיאר בלשון בהירה, חשופה ונטולת פאתוס. הוא העיד מתוך כורח לזכור.
 
הנכד, גל שקדי (יליד 1980), הוא גבר ישראלי צעיר שמגדל שלושה ילדים בזמן מלחמה. מתוך מחויבות שורשית כלפי מורשתו של הסב האהוב, הוא בחר לשוחח עם סבא מאיר  באמצעים חזותיים. את העדות של סבו אייר כדי שלא נסיט את המבט גם ממציאות שאינה זמינה לנו. כדי לגרום לו, ולנו יחד איתו, להתוודע לא רק למה שכבר ידוע, אלא למה שתמיד יישאר בלתי ידוע.
 
זוהי נובלה גראפית שמאפשרת מפגש בין דורות ובין מדיומים. גם האיורים החכמים, שנעשו מתוך היכרות אינטימית עם פצעיו של הסב, וגם העדות, שנמסרה בלשון אמת – מייצרים מפגש עם הזעקה הבלתי נשמעת. ואולי רק כך אפשר לדבר את השואה: בדיאלוג קרוב, בנתיבים משלימים ומתוך מודעות לטראומה הרב־דורית.
 
הכול נשאר שם, מבקש לצעוד צעד נוסף במסע להיכרות עם מה שהיה אז. הוא אינו שייך רק לעבר, אלא נוגע בהווה.  הספר מצטרף למאגר הזיכרון התרבותי של השואה, שמשתנה  ומתפתח ככל שמשתנה המציאות סביבנו.
 
גל שקדי, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. יצר, הציג וזכה בפרסים ברחבי העולם. נשוי לשני ואב ליונתן, לאריאל ולתמר. מתגורר ברינתיה.