מה תפקידו של זיכרון השואה מול הווה משתנה? כיצד לעצבו כאחריות חברתית וכמחויבות אישית? ומהו הזיכרון היהודי? שמונה עשורים אחרי מלחמת העולם השניה, ככל שמתמעט דור הניצולים, מתעצמת השאלה כיצד להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים. הדי השואה מוסיפים לרדוף את האנושות ונמשך המאבק על הנרטיב של הזיכרון.
עם סוגיות אלו התמודדה קבוצת מחקר במכון ון ליר בהובלתה של מיכל גוברין. אמנים, היסטוריונים, פילוסופים, חוקרי מוח ופסיכואנליזה, ספרות וקולנוע, בני שלושה דורות ומרקעים שונים חברו יחד לקהילה, וחלקו את תובנותיהם המקצועיות ואת סיפוריהם האישיים. הם דנו בריבוי מופעיו של השבר ובדרכי הבנייתו: איך לזכור בלי להִכנע לקרבניות? איך למזג את "האחריות לזכור" ב"לזכור באחריות"? תובנותיהם פורצות הדרך הובילו גם ליצירת ה"התכנסות ליום השואה", אשר מאז 2017 מונחלת בידי מכון שלום הרטמן.
הספר אבל הייתה שם אהבה מביא את פירות המחקר במגוון קולות וסוגות, תוך חשיפת המתח שבין הזיכרון הקולקטיבי לבין משקעיו של הזיכרון הפרטי. זוהי הזמנה לכל קוראת וקורא להוסיף את קולם האישי ולקחת חלק פעיל בעיצוב זיכרון השואה כאחריות מוסרית, חברתית ואישית – וכקריאה לחיים.
אבל הייתה שם אהבה / מספר כותבים
30% הנחה
עוד על הספר
הוצאה: כרמל
שנת הוצאה: 2021
עמודים: 387
מדיניות החזרת מוצרים
החלפות יתאפשרו בתוך חודש מיום הקנייה בכתובת מלכי ישראל 9, תל אביב. יש להציג חשבונית / מייל אסמכתא בלבד.
