לא מופרך לחשוב שצורת הרומן נוצרה כדי ללחוש באוזנינו סיפורי אהבה. ומה היא קריאה ספרותית בלתי נשכחת אם לא יכולתו המופלאה של טקסט לשחזר את רטט האהבה ראשונה? הכול מתחיל בשיחה בין שלושה גברים המדברים בכנות על אהבתם הראשונה. לשניים מהם אין מה לספר, פרט לזיכרונות בנאליים שמוטב לשכוח. האדם השלישי נושא עמו סיפור, ויקדיש שבועיים כדי להעלות אותו על הכתב. הספר יתמקד בו עצמו. שמו ולדימיר וכשהיה בן 16, נסע אל הכפר עם הוריו כדי להתכונן לכמה מבחנים. כמו בנובלה צרפתית, ולדימיר מתענג על טיולים רגליים ארוכים עם ספר ביד, מדקלם שירה. מושא אהבתו, בו הוא נתקל במקרה, הוא זינאידה, נסיכה מבוגרת ממנו בשנים ספורות אם כי ילדותית בהתנהגותה. במהלך שהותו בכפר, ולדימיר יסבול מתסמונת האהבה הראשונה ויקבל מזינאידה מסרים סותרים שיטלטלו את נפשו. בהדרגה מתברר לולדימיר כי זינאידה מאוהבת, אך במי? לפנינו נוצר מבנה משולש קלאסי בין ״אוהב״, ״נאהב״ ו״יריב״: אבל מי הוא מי ומה זה מה בסיפור ארכיטיפי זה? משולשי אוהבים ידועים כמגבירי השתוקקות, ואהבתו הראשונה של ולדימיר תגרום לסחרחורת ועינוגים, כאב ופחד, כמו גם לאידיאליזציה של האהובה או של האהבה עצמה. אהבה ראשונה כתוב בעוצמה לירית וברגישות עילאית. את הספר אודות אהבת נעורים כתב טורגנייב ב-1860 בגיל 42, והוא כולל את החומר הטהור שממנו עשויות יצירות מופת על זמניות.