"סיפורו של פלג מים זורמים, גם זה אשר נולד ונעלם בתוך הטחב, הוא סיפורו של האינסוף [...] עם זאת, מבטנו אינו רחב דיו להקיף את מחזור הטיפה במלואו, ולכן אנו מסתפקים בהתחקות אחריה בפיתולי דרכה ובצניחותיה מרגע הופעתה במעיין ועד התמזגותה עם מי הנהר הגדול או האוקיינוס. רופסי תפיסה שכמונו, אנו מנסים לאמוד את הטבע לפי מידתנו; כל אחת מתופעותיו מסתכמת עבורנו במספר קטן של רשמים שחווינו."

מים הם חיים, זאת יודעים כולם. הם היסוד המסתורי שעשה את הפלאי מכול, את החיים, שבקעו ממנו בכמיהה קדמונית אל משהו שרצה להופיע. אחר כך הם פיסלו יבשות, ייסדו ציוויליזציות, עיצבו תרבויות, הניעו רעיונות, גיבשו שפות, פולחנים, דתות, מדעים ואינספור סיפורים.

גיאוגרף, נטורליסט, שני פילוסופים, משמר ימי ואקולוג מתבוננים במים ומקשיבים להם כל אחד בדרכו – מהמבט הפיוטי־מדעי של ז'ול מישלה דרך הגיאוגרפיה החיה של אליזה רקלו, ההגות הפואטית של גסטון בשלאר, הקוסמולוגיה של ג'ונתן ווייט ועד המחשבה האקולוגית העכשווית של בטיסט מוריזו וז'אן-פיליפ פיירון, אוצר המים הוא פסיפס של קולות המבקשים להטות אוזן למים, לספר את סיפורם, ובה-בעת לשרטט את מערכת היחסים המשתנה שלנו עמם לאורך העידנים והדורות, שמספרת הרבה מאוד גם עלינו, ועל יחסינו עם כוח החיים.