הם מגינים בחירוף נפש על דעותיהם, ומוכנים לצאת למאבק עליהן; הם מסבירים מעל כל במה תקשורתית שחיסונים גורמים לאוטיזם, שהקורונה היא מזימה תאגידית ושהעולם הוא, בעצם, שטוח. השָׁוַואִים, כלומר המאמינים בתיאוריות שווא וקונספירציות, משנים את פני החברה שלנו. האם ואיך אנחנו יכולים להתמודד איתם ועם אמונותיהם? והאם גם אנחנו יכולים יום אחד להפוך להיות שוואים בעצמנו?
 
פרופ' דן אריאלי, מהחוקרים המובילים בתחום הכלכלה ההתנהגותית בעולם, נתקל בעוצמה ביקום השָׁוַואִים ותיאוריות השווא, פנים אל פנים. כמה שבועות לאחר שמגפת הקורונה שיתקה את העולם, גילה אריאלי שהרשתות החברתיות בוערות נגדו, אישית. הוא החל לחקור לעומקה את תופעת השוואוּת, כלומר האמונה במידע כוזב, כדי להבין – מי הם האנשים הללו, שמפיצים דעות ללא עובדות מבוססות ובלי לקחת אחריות? מה מניע אותם? מה הכניס אותם לתוך "המשפך" המסוכן של אמונות השווא, ומה מאיץ אותם להחליק מטה מטה, במוֹרָדו?
 
במסעו בעקבות האנשים שאיימו על חייו, הצליח אריאלי לחבור אל "מורי דרך" מקרב השוואים, ומתוך השיחות המעמיקות איתם ועיון במאות מחקרים, הוא פורס בפנינו בספר אמונות שווא ארבעה סוגי גורמים להידרדרות לשוואוּת: רגשיים, קוגנטיביים, אישיותיים וחברתיים. גם לנו, בעלי תפיסות העולם הקצת־יותר נורמטיביות, יש תפקיד משמעותי, קובע אריאלי: המודעוּת שלנו לרכיבים ההופכים את חברינו לשוואים, לא רק שתמנע מאיתנו להידרדר לעולמם, אלא גם תעזור לנו אולי לחלצם מהשדה השוואי הכמו־מגנטי רב־העוצמה שנקלעו אליו.