אמריקה היא החברה הפרימיטיבית היחידה של הזמנים המודרניים. אמריקה היא הגירסה המקורית של המודרניות: אנחנו הגירסה המדובבת או המתורגמת. אמריקה היא לא חלום ולא מציאות, היא היפר - מציאות. זו היפר - מציאות משום שזו אוטופיה שמלכתחילה חוותה את עצמה כאוטופיה מוגשמת. הכל כאן אמיתי, פרגמטי, והכל משאיר אותך חולם. ייתכן שהאמת של אמריקה יכולה להתגלות רק לאירופי, כיוון שרק הוא מוצא כאן את הסימולקרה המושלמת. זאת הארץ היחידה שמציעה את האפשרות של הנאיביות הברוטלית: כאן לא מבקשים מהדברים, מהפרצופים, מהשמים ומהמדבריות אלא להיות מה שהם, Just as it is. דיסנילנד, זה אותנטי! הקולנוע, הטלוויזיה, זאת המציאות! אנחנו צריכים להעניק לארץ הזאת את ההערצה שהיא ראויה לה, ולהפנות את מבטנו למגוחך שבאורח החיים שלנו: זה הרווח וזו ההנאה של המסע. כדי לראות ולחוש את אמריקה, צריך לפחות לרגע אחד להרגיש - בג'ונגל של איזה דאונטאון, ב - Painted desert או בעקומה של איזה Freeway - שאירופה נעלמה. מ=צריך לפחות לרגע אחד לשאול את עצמך: "איך אפשר בכלל להיות אירופי?" חיפשתי את אמריקה השמימית, זו של החופש התפל והמוחלט של ה - freeways, אף פעם לא את זו של החברה והתרבות - את אמריקה של המהירות המדברית, של המוטלים והמשטחים המינרליים, אף פעם לא את אמריקה העמוקה של המנהגים והמנטליות. חיפשתי במהירות של התסריט, ברפקלס האדיש של הטלויזיה, בסרט של היום והלילה המוקרן בחלל הריק, ברצף המופלא וחסר הגינונים של הסימנים, של הדימויים, של הפרצופים, של הפעולות הפולחניות של הכביש, את מה שהכי קרוב לעולם הגרעיני והמגורען הזה שעשוי להיות העולם שלנו.